בית המשפט פסק פיצויים למזכירה שפוטרה עקב הריונה 

בתאריך 4/5/2010 ניתנה פסיקה בבית הדין האזורי לעבודה בת"א בתביעתה של אפרת כץ נגד משרד עו"ד יצחק מיוחס ושות' בנוגע לפיטורים בתקופת ההריון

השאלה שעמדה להכרעה בפסק הדין היתה האם פוטרה התובעת מעבודתה אצל הנתבעת עקב הריונה

העובדות הצריכות לעניין

1.      התובעת שימשה כמזכירה אצל הנתבעת במשך חמישה חודשים מיום 04/03/07 ועד ליום 05/08/07.

2.      במהלך חודש יולי 2007 הודיעה התובעת לנתבעת כי היא בהריון. הודעה זו נמסרה לנתבעת הן במכתב שנשלח בדואר רשום והן בפגישה שנערכה עם מנהלת משרד הנתבעת גב' עליזה רום ועם עו"ד יצחק מיוחס מנהל הנתבעת.

טענות הצדדים

התובעת טענה כי פוטרה בעקבות הריונה, בחוסר תום לב ובנוסף לא שולמה לה המשכורת האחרונה ולא שולמו לה דמי נסיעות.

הנתבעת טענה כי התובעת פוטרה עקב כישוריה הלקויים וללא כל קשר להריונה. הנתבעת הדגישה כי היא מעסיקה 12 נשים מתוך 19 עובדיה כשחלקן ילדו במהלך עבודתן אצלה וחזרו לעבודה סדירה לאחר מכן. באשר להלנת שכרה טוענת הנתבעת כי התובעת לא באה למשרדי הנתבעת לשם הסדרת ענייניה ולשם קבלת משכורתה האחרונה שהוכנה עבורה. באשר לדמי הנסיעה, טוענת הנתבעת כי שכרה של התובעת היה שכר כולל, כפי שמצוין בחוזה העסקתה ועל כן שולמו לה דמי הנסיעה.

 בית המשפט קיבל את מרבית כתב התביעה

 נקודת המוצא בחוק היא שנטל ההוכחה מוטל על המעביד. אולם, בכל הקשור בפיטורים מעבודה, על העובד להוכיח בשלב הראשון כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו. המחוקק נתן את דעתו לקושי בהוכחת טענת ההפליה, ולכן אין הוא מטיל חובה על העובד להוכיח פוזיטיבית את טענת ההפליה, אלא נקבע כי על העובד להוכיח כי לא היתה קיימת עילה ברורה לפיטוריו על פי התנהגותו או מעשיו, ולאחר מכן עובר הנטל על כתפי המעביד.

לא עלה בידי התובעת להוכיח קיומה של התנהלות שיטתית בנתבעת לפיטורי נשים בהריון. יחד עם זאת, עלה בידי התובעת להצביע על מספר עובדות מהותיות אשר יש בהן כדי לתמוך בגירסתה באשר לפיטוריה היא.

הנתבעת טענה כי עוד טרם ידע על הריון התובעת הוא החליט לפטר אותה ,כלומר, לגירסת הנתבעת פרק זמן קצר לאחר תחילת עבודתה של התובעת עו"ד מיוחס לא היה שבע רצון מעבודת התובעת והעיר לה כך. יתרה מזאת, עו"ד מיוחס מציין כי ביום 14/06/07 אירע האירוע אשר הביא אותו לגבש את החלטתו לפטר את התובעת.

התובעת הפנתה את בית הדין למספר עובדות אשר אינן מתיישבות עם עדותו של עו"ד מיוחס.

בתחילת חודש יולי קיבלה התובעת את משכורת חודש יוני ובו העלאה בשכרה בסך 1,000 ש"ח, בחוזה העסקה נאמר שהשכר יעלה אחרי 4 וחצי חודשים ובפועל הועלה אחרי 3 חודשים, התובעת טענה כי הנתבעת הייתה שבעת רצון מעבודתה ועל כן הוקדמה ההעלאה בשכר בחודש וחצי.

העובדה כי ההעלאה בשכר התובעת הוקדמה בחודש ומחצה מעידה על שביעות רצון מהתובעת. בעת שהתקבלה ההחלטה על העלאת שכר התובעת, עבדה היא בנתבעת פרק זמן בן כשלושה חודשים. לו חפצה הנתבעת לפטרה לאחר האירוע שגיבש את החלטת הפיטורים בהתאם לעדותו של עו"ד מיוחס, ניתן היה לעשות כן תוך מתן הודעה מוקדמת בת ארבעה ימים בלבד. הנתבעת לא רק שלא פיטרה את התובעת, אלא שבועיים לאחר מכן העלתה את שכרה, באופן החורג לטובת התובעת מהנקוב בחוזה בין הצדדים.

עיתוי ההעלאה בשכר התובעת, אל מול טענות הנתבעת יש בו כדי לתמוך בטענות התובעת, לפיהן הוחלט לפטרה רק לאחר שהודיעה על הריונה.

עובדה נוספת המוכיחה כי הפיטורים נבעו עקב ההריון ולא מסיבה אחרת היתה פיטורים של שתים מתוך שלוש המזכירות בנתבעת עוד בחודש יוני 2007, המזכירה היחידה שלא פוטרה היא התובעת

לאור האמור נקבע, כי התובעת פוטרה עקב הריונה בניגוד לחוק שווין הזדמנויות בעבודה, השופטת הדגישה כי היות והמעסיקים במקרה דנן הינם עורכי דין המכירים את החוק היטב, יש לצפות מהם לרף התנהגות ומוסר גבוה במיוחד. נפסק, כי יינתן משקל רב, בעת קביעת הפיצויים, לעובדה שמפר החוק הינו עו"ד.

לפיכך נקבע, כי התובעת תפוצה, בין היתר, בגין פיטורים שלא כדין בסך 50,000 ש"ח, וכן תקבל פיצוי של 28,000 ש"ח בגין אובדן השתכרות ופיצוי של 10,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה עקב המצוקה הכלכלית לה נקלעה.